בומבה ישראל בע"מ ואח' נ' יוסף

פסק דין

השאלה שבמחלוקת, בתמצית

1.הנתבע, עורך דין במקצועו, מונה ביום 15/12/10 על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (להלן: "בית המשפט המוסמך") ככונס נכסים זמני לנכסי חברת "משקאות לרוויה בע"מ" (להלן: "החברה", הצו הזמני הפך קבוע ביום 28/2/11). על נכסיה של החברה נמנה מלאי מזון, שלפחות בחלקו נפגע משריפה אשר אירעה ביום 11/11/10 (להלן: "השריפה"), בחצרי המפעל הסמוך לחברה, מפעל "סלטי מיקי". מלאי המזון, במלואו, בתוספת מדפים, נרכשו ביום 27/1/11 על ידי התובעת מס' 1 (להלן: "בומבה") ו/או על ידי מנהלה, מר גורן טסה (להלן: "טסה"), בסכום כולל של 350,000 ₪, ראו הצעת המחיר אשר אושרה על ידי הנתבע וקיבלה את אישור בית המשפט המוסמך, נספח 1 לתצהיר טסה (ת/10). כעבור שלושה ימים מכרה בומבה את המלאי והמדפים לתובעת מס' 2 (להלן: "שבי"), תמורת הסכום של 544,000 ₪, ראו ההסכם אשר צורף כנספח 2 לת/10.

2.לטענת בומבה ושבי, אל היה לנתבע לבצע את מכירת מלאי המזון שכן ידע או היה עליו לדעת כי מלאי המזון נאסר לשיווק על ידי משרד הבריאות, בעקבות ביקורת שנערכה במקום לאחר השריפה במפעל הסמוך, וזאת כמפורט בשני דו"חות של משרד הבריאות שהוצאו ונשלחו למנהלי החברה במועדים 14/11/10 (סומן ת/3) וב – 15/11/10 (סומן ת/4). בנוסף ולחלופין טוענות התובעות כי הנתבע התרשל בתפקידו ככונס נכסים; לא ביצע את הבדיקות הדרושות במשרד הבריאות, למרות שידע או היה עליו לדעת על קיומם של הדו"חות האמורים ודו"חות מאוחרים יותר; הטעה את בית המשפט בדו"ח הראשון אותו מסר לבית המשפט ביום 30/12/10 (להלן: "הדו"ח הראשון", נספח 1 לכתב ההגנה) ולא פרש בפני בית המשפט המוסמך את התמונה במלואה.

3.לפיכך, הוגשה התביעה שבפניי במסגרתה נדרש הנתבע להשיב את תקבולי המכר וכן לפצות את התובעות או מי מהן באובדן הרווח שנמנע מהן בעסקה ובהוצאות שנגרמו עקב הטיפול במלאי המזון הפגום. השאלה המתעוררת אם כן הינה – האם התרשל הנתבע בעסקת המכר שביצע עם בומבה במסגרת תפקידו ככונס נכסים לחברה? האם ניהל משא ומתן בחוסר תום לב ו/או הסתיר מידע מהותי אותו היה עליו לגלות?

להלן העובדות ביתר פירוט, תוך הפנייה למסמכים הרלוונטים ולטענות הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין, ביתר פירוט

4.החברה שבכינוס עסקה בעיקר ברכישת צוברי מזון (קטשופ; פסטה; תבלינים וכד') והעברתם במכונות לאריזות קטנות. מפעלה של החברה היה מצוי באזור התעשייה הרטוב א' סמוך לבית שמש ונוהלה בזמנים הרלוונטים על ידי מר מרדכי זעירא (להלן: "זעירא"). בעבר נוהלה החברה על ידי משפחת כספי (להלן: "כספי"). על רכוש החברה היה רשום שעבוד צף לטובת בנק מזרחי טפחות (להלן: "הנושה המובטח"). מפעל החברה היה מבוטח אצל חברת הביטוח הכשרת היישוב (להלן: "המבטחת"), אשר הייתה מיוצגת על ידי משרד עו"ד אפרים נוה (להלן: "ב"כ המבטחת").

5.ביום 11/11/10 פרצה כאמור שריפה במפעל של "סלטי מיקי", הגובל במפעל החברה. אין מחלוקת שכתוצאה מהשריפה ניזוק חלק מהמלאי שהיה מצוי אותה עת במפעל החברה. בעקבות השריפה שלח משרד הבריאות ביקורת תברואתית ביום 14/11/10, הדו"ח נערך על ידי הגברת סבינה טנדלר ממשרד הבריאות (להלן: "טנדלר", סומן כאמור ת/3). בדו"ח ת/3 נאמר, בין היתר, כי בעת הסיור הורגש ריח חזק וחריף מהשריפה; הקירות לאורך המפעל מכוסים פיח שחור; נמצאו חומרי גלם ואריזות מכוסים באבק ופיח. בממצאי חוות הדעת נכתב: "אין לייצר ולשווק הסחורה מהמפעל עד הודעה חדשה מטעמנו. יש להגיש למשרדנו מכתב מפורט על כמות הסחורה הנמצאת נכון להיום בעסק". ביום 15/11/10 שלחה הגב' ענת יוטבת, מהנדסת מחוזית למזון (להלן: "יוטבת") מכתב הממוען לזעירא (המכתב סומן ת/4). בת/4, הנושא את הכותרת: "הפסקת ייצור ושווק מוצרים מהמפעל", נאמר כי יום קודם לכן נערכה בדיקה, בעקבות השריפה; מסמך ת/3 צורף לת/4 ונאמר: "הננו להודיעכם כי אין לייצר ולשווק את המוצרים מהמפעל. בתום ספירת הסחורה יש להעביר אלינו נתונים על הכמויות הנמצאות במפעל ולדווח לנו מה בכוונתכם לעשות במוצרים אלו". ביום 28/11/10 שלחה יוטבת מכתב נוסף לזעירא, בו היא מפנה למסמך ת/4 וכותבת בסיומו: " עליכם להודיע לנו מה נעשה במוצרים אלה וזאת על מנת שניתן יהיה לאשר את המשך הפעילות בעסק" (סומן ת/5).

6.ביום 2/12/10 נעשתה ביקורת חוזרת על ידי טנדלר, ראו דו"ח שסומן ת/7. בדו"ח ת/7 נאמר כי נערכה פגישה בנוכחות נציגי החברה, במהלכה נאמר לטנדלר שיועץ וטכנולוג מזון מטעם החברה, מר תבור (להלן: "תבור"), החליט לפסול את הסחורה הנמצאת בשטח המפעל. עוד נאמר בדו"ח כי בשטח מפעל החברה ביקר באותה עת דוגם מזון ממעבדת "בקטוכם", מר גיל כדורי (להלן: "בקטוכם" ו"כדורי", בהתאמה), אשר נשלח למקום על ידי המבטחת. בסיכום ת/ 7 נאמר: "יש להעביר למשרדנו מכתב מפורט מה הפעילות יבוצעו על ידי הנהלת החברה (כך במקור) ומה נעשה עם הסחורה שהייתה במפעל. 2. יש לעמוד בקשר עם לשכת הבריאות לגבי בדיקות למזון הראוי למאכל אדם".

7.ואכן במקביל נעשו בדיקות, בין היתר על ידי כדורי. כדורי ביקר במפעל ביום 14/12/10 ושלח דגימות מזון לבקטוכם, ראו מסמך נ/1. מסקנותיו של כדורי היו כי "מרבית המוצרים לא נפגעו מהעשן והפיח" (סעיף 2 לנ/1); מוצרים אשר "נחשדו" כפגומים הושמדו עצמאית על ידי החברה (סעיף 3 לנ/1), וסה"כ הושמד כשליש מהמלאי. בסעיף 6 לנ/1 נאמר: " אבקש את עזרתך ואישורך להתחיל לשווק מוצרים אשר בוודאות לא נפגעו והם גם מהווים את מרבית הערך המוסף (שמן זית, עוגות הבית, רטבים, חומץ, קטשופ, חרדל, שימורים וכד'). בין היתר בהסתמך על חוות הדעת של כדורי, ניתנה הערכת השמאי של המבטחת, חברת "שמכל", ראו מסמך מיום 10/2/11, שם נקבע פיצוי חלקי בלבד למלאי.

8.על רקע אירועי השריפה, ובשל קשיים בהם הייתה נתונה החברה עוד קודם לכן, הגיש הנושה המובטח ביום 13/12/10 בקשה לאכיפת שיעבוד ובקשה למינויו של הנתבע ככונס נכסים זמני. בבקשות אלו זו מתאר הנתבע את הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה החברה לאחר מכירתה לזעירא, קשיים שהחמירו בשל השריפה. בסעיף 7 לבקשה לאכיפת שיעבוד ובסעיף 8 לבקשה למינוי כונס נכסים זמני מציין הנתבע כי בשיחה אשר התקיימה בין נציגי הבנק לזעירא וביתו, הגב' דלית זעירא (להלן: "דלית") נאמר להם על ידי האחרונים כי משרד הבריאות אסר על המשך פעילות החברה עד לתיקון ליקויים וכן פסל לשימוש את כל מלאי החברה. ביום 16/12/10, עם הפקדת הערובה שנקבעה, נכנס לתוקף המינוי של הנתבע ככונס נכסים זמני לחברה.

9.מיד בסמוך לאחר המינוי הגיש הנתבע את הדו"ח הראשון לבית המשפט (נספח א' לתצהיר הנתבע), שם תיאר הנתבע, בין היתר, את החשדות לפיהם זעירא פועל על מנת להבריח את נכסי החברה. כן הגיש הנתבע בקשה למתן הוראות במסגרתה התבקש בית המשפט המוסמך להסמיך את הנתבע לפעול למכירה מיידית של כל המלאי המצוי במפעל, בדרך של פרסום הזמנה בעיתון, עריכת התמחרות ואישור המכר על ידי בית המשפט. בית המשפט נעתר לבקשה ופורסמה הודעה בעיתון, בעקבותיה התקבלה הצעה שעמדה על סכום שלא הניח את דעתו של הנתבע. לאחר שהתקבלו הצעות נוספות והתקיימו סיורים במקום, ביקש הנתבע לאשר את הצעתו של טסה בסכום של 350,000 ₪. בסעיף 18 לבקשה לאישור המכר נאמר בין היתר: "... יתר על כן כזכור נפגע המלאי עקב שריפה שפרצה בעסק השכן. בעניין זה הוטלו מלוא הסיכון והאחריות לגבי מידת הפגיעה והיכולת להשתמש במזון על הרוכש. עניין זה נלקח בחשבון בעריכת השמאי באופן כללי בלבד, מבלי שהשמאי דגם את מוצרי המזון או ערך בדיקות מעבדה. אי וודאות זו באשר לטיב המזון הקשתה והכבידה על המכירה ואל נכון מתבטאת גם במחיר המוצע. (רק על מנת לסבר את האוזן, בעלי השליטה לשעבר בחברה בעמדה כי המלאי כולו מיועד להשמדה, בעוד חברת הביטוח טוענת כי בדיקות הראו כי המלאי תקין)" (הדגשות שלי).

10.בית המשפט המוסמך אישר את המכר לטסה, וביום 27/1/11 נחתם הסכם המכר בין טסה לבין הנתבע. בסעיף 2 להסכם המכר מצהיר הקונה כי : "האחריות המלאה לבדיקת כמויות הנכסים ושווים מוטלת עליי"; בסעיף 4 להסכם המכר נאמר: " ידוע לי כי כונס הנכסים לא יהיה אחראי בכל צורה שהיא לטיב ו/או תקינות הנכסים הנמכרים. הנכסים נמכרים כפי מצבם (as is). אני מאשר כי ניתנה לי הזדמנות לראות את הנכסים וכי לא תהיה לי כל טענה של אי התאמה או פגם, לרבות פגם נסתר". בסעיף 5 להסכם המכר נכתב: "מבלי לפגוע בכלליות האמור, הובהר לי כי בחודש נובמבר 2010 פרצה שריפה בעסק הגובל, אשר יכול ופגמה בטיב ואיכות הנכסים. כמו כן ידוע לי כי מדובר במוצרי מזון בעלי תאריך תפוגה. האחריות המלאה בכל הקשור לטיב הנכסים ואפשרויות השימוש בהם מוטלת עליי".

11.ביום 30/1/11 נחתם הסכם מכר בין טסה לבין שבי, כשאין מחלוקת שהסכם זה נוסח והודפס על ידי טסה (עדותו בעמ' 36 שו' 1-19). נוסח ההסכם הועתק בעיקרו מההסכם שבין טסה לנתבע, כאשר האמור בתחילת סעיף 5 ("מבלי לפגוע בכלליות האמור, הובהר לי כי בחודש נובמבר 2010 פרצה שריפה בעסק הגובל, אשר יכול ופגמה בטיב ואיכות הנכסים") הושמט מההסכם שבין בומבה לשבי.

12.אין מחלוקת כי טסה שילם לכונס הנכסים את מלוא התמורה המוסכמת בינהם; אין מחלוקת כי שבי שילמה לבומבה את התמורה המוסכמת בינהן בשלושה שיקים, כאשר ההמחאה השלישית לא נפרעה; אין מחלוקת כי הסחורה נמשכה ממפעל החברה על ידי התובעות או מי מטעמן, ואלו החלו בניסיונות לשווק אותה הלאה, ואף מכרה חלק הימנה (ראו סעיף 5 לתצהיר יצחק שבי, מנהלה של שבי, יכונה להלן: "יצחק").

13.לטענת טסה ובומבה, במהלך חודש פברואר 2011 או בסמוך לכך פנתה אליו שבי בטענה שאין התאמה בין כמויות המכר המוצהרות לאלו בפועל. טסה פנה טלפונית לנתבע, ומשזה לא השיב לו, לטענתו, פנה טסה במכתב בחודש מרץ 2011 בו התריע על אי ההתאמה בכמויות (נספח 3 לתצהיר טסה). לאחר משלוח המכתב פנתה שבי לטסה בטענה נוספת לפיה התברר לה , במהלך ניסיונות שיווק הסחורה למגזר הערבי, כי הסחורה נפסלה על ידי משרד הבריאות. טסה פנה עם מידע זה לנתבע, אשר בקש לברר את העניין, ראו ההתכתבויות בין הצדדים, נספח 5 לתצהיר יצחק. יצחק טוען בתצהירו כי לאחר שהחלו השמועות בדבר פסילת הסחורה להישמע, פנה הוא לדלית על מנת לברר את פשרן. לטענתו, בסעיף 8 לתצהירו, אמרה לו דלית שהיא אינה מבינה כיצד הנתבע מכר את הסחורה כיוון שהוא ידע שמשרד הבריאות פסל לשיווק ולמכירה את הסחורה. לנוכח דבריה של דלית סיכמו שבי וטסה על שיתוף פעולה ביניהם והודיעו על ביטול המכר (סעיף 9 לתצהיר יצחק). יצחק מפרט בתצהירו את הנזקים הנוספים שנגרמו לשבי בעקבות המכר הפסול, לטענתו, וסכומים אלו ביחד עם התמורה ששולמה הם הנתבעים במסגרת התביעה שבפניי.

טענות התובעות, בתמצית

14.אקדים ואומר כי במסגרת סקירת הטענות אתייחס לטענות כולן אשר הועלו על ידי התובעות, הן במסגרת הסיכומים, הגם וחלק מהטענות לא נכללו כלל בכתב התביעה או בתצהירים.

15.התובעות טוענות כי הנתבע נהג בתובעות בחוסר תום לב והתנהלותו הינה התנהלות רשלנית שאינה הולמת את תפקידו ככונס נכסים. התובעות מזכירות את מסמכי משרד הבריאות אותם מניתי לעיל (וביניהם ת/3; ת/4; ת/7; ת/8) וכן מציינות כי ביום 16/12/10, דהיינו לאחר שהנתבע מונה ככונס נכסים, התקיימה פגישה בנוכחות זעירא ודלית, או אז נאמר לו במפורש על ידם כי מלאי החברה נפסל לשימוש. באותו מעמד אף הוצג בפניו הדו"ח של תבור ונמסר לידיו ת/7, ועובדה זו לא הוכחשה בחקירתו – ראו עמ' 60 שו' 19-32: "...ידעתי שהוא (זעירא) טוען שאת המלאי הזה צריך להשמיד".